ב”ה

תיק 1198254/23

בבית הדין הרבני האזורי תל אביב יפו

לפני כבוד הדיינים:

הרב צבי בן יעקב – אב”ד

המבקש:         פלוני   (ע”י ב”כ עו”ד יהונתן קניר)

נגד

המשיבה:        פלונית (ע”י ב”כ עו”ד ציפי פיק)

הנדון: האם לנכות מס ריווחי הון משווי חברה לצורך איזון נכסים

מתן נימוקים

בהחלטת ביה”ד בתיק זה מיום כ”ו בסיון התשפ”ג (15/06/2023), אשר נחתמה ע”י כל חברי ההרכב, התייחס ביה”ד לנושא מס ריווחי הון.

ראיתי מבוכה ביחס למס ריווחי הון, האם יש לחשב ולנכות את המס מתחשיב השווי לצורך איזון משאבים. בנושא זה “יש דורשים לשבח ויש דורשים לגנאי”, כאשר אין בהירות וסדר בפסיקה. הואיל וכך ראיתי בהזדמנות זו מקום להציע את דעתי, באופן שיעשה סדר בעניין.

יודגש כי הדברים הבאים הינם דעתי האישית, ואינם בהכרח משקפים את דעת חברי להרכב.

יש כידוע הבדל בין מס חברות למס ריווחי הון.

מס חברות הוא מעין מס הכנסה שחל החברה ורווחיה. כמו שאדם פרטי המרוויח לפרנסתו משלם מס על הכנסתו, כך גם החברה משלם מס על ריווחיה. המס החל על חברות  שיעורו נכון לשנת 2023 – 23%. כל חברה בע”מ חייבת בתשלום מס יחסי, המוטל עליה בהתאם לרווחיה, בהתאם למאזן המוגש אחת לשנה לרשות המיסים. במסגרת איזון משאבים ותחשיב שווי החברה, מס חברות מחושב בשווי החברה ומנוכה משוויה.

לעומתו – מס ריווחי הון חל על בעלי החברה לכשתימכר. מעין מס שבח על נדל”ן. זהו מס שמוטל לא רק על מכירת חברה אלא גם על מכירת ני”ע. שיעור מס רווח הון כיום עומד על 25% מהרווח. את המס משלמים רק לאחר מכירה בפועל של החברה. ככל והחברה לא נמכרה, אין חבות מס ריווחי הון.

כאמור לעיל, ראיתי שרבים, ובהם ערכאות שיפוטיות ואף רואי חשבון וכלכלנים, נבוכים, האם כשקובעים שווי חברה לצורך איזון משאבים בין בני זוג, יש לנכות מס ריווחי הון אם לאו.

כפי שביה”ד הביע דעתו בפסה”ד מיום 15.6.23:

“לא יתכן מצב בו נחייב את האישה במס, שלא שולם או אפי’ לא ישולם בעתיד. מנין לנו שימכרו את החברה לצד ג’? חברה זו כבר קיימת שנים בבעלות האחים, ומדוע יש לחשוב שהחברה תימכר? ואם תימכר, יתכן ומצבה הכלכלי יהיה בכי רע, ולא ישולם מס גבוה. מהיכי תיתי נפחית מס, ונזכה את הבעל במס, שהוא לא שילם, ואולי גם לא ישלם.

ליתן היום זיכוי במס, למס שלא שולם ויתכן ולא ישולם, זה להבנתנו עוול כלפי האישה”

על מנת ל”עשות סדר”, ראיתי לנכון להציע דעתי כדלהלן:

יש לבחון כל חברה וחברה לגופה, האם יש בה “יציבות בעלית”. האם היא בבחינת “עבידי לזבוני” – עשויה להימכר, אם לאו.

אם מדובר בחברה שבמהותה היא חברה הנסחרת ונמכרת, ואף מניות השליטה שלה נמכרות כל העת ועוברות מיד ליד, כמו למשל, ואתן דוגמא קיצונית – מניות שליטה בבנקים או בחברות גדולות, כמו חברות תעופה קונצנרים וכד’, ובעיקר חברות שמניותיהן נסחרות בבורסה, אך לא בלבד. חברות אלה אין להן “יציבות בעלית”, ומשכך יש לנכות מס ריווחי הון מתחשיב השווי של החברה לצורך איזון משאבים, הואיל ומן הסתם החברה תימכר בטווח הנראה לעין, ואפי’ בסמוך ונראה.

מאידך – אם מדובר בחברה שעל פניה ניכרת “יציבות בעלית”, לא נראה שהיא עוברת מיד ליד, כאשר הבעלים המקימים את החברה מנהלים אותה, לעיתים אף הקימו אותה, לעיתים כבר לא דור ראשון, וכך מתנהלים במשך שנים, אין מקום להפחית מס ריווחי הון מחישוב השווי. חברה זו לא עשויה להימכר, ודאי לא בטווח הנראה וניכר לעין. התנהלות העבר מלמדת על העתיד.

אולם כאשר יש ספק, או שבעל החברה טוען שעומד למכור את החברה, בטענה הנראית בעלת היתכנות לערכאה השיפוטית, ההצעה היא כפי שכתבנו בפסה”ד הנ”ל:

“במקרה זה, הדרך הנכונה היא לקחת את הסכום שנקבע כמס ריווחי הון לפי חוות דעת המומחה, ולהפקידו בנאמנות למשך 3 שנים, שהן למעשה 7 שנים ממועד הקרע (יולי 2019). והיה אם החברה תימכר, ימציא הבעל את אישורי המס לבחינת המומחה, ובהתאם יקבל החזר מהסכום שהופקד בנאמנות, והשאר יוותר לאשה. והיה אם לא תימכר החברה עד לחודש יולי 2026, יינתן כל הכסף המופקד בנאמנות לידי האישה.”

ניתן לפרסם לאחר השמטת פרטים מזהים.

ניתן ביום כ”ט בסיון התשפ”ג (18/06/2023).

הרב צבי בן יעקב – אב”ד

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה