ב”ה

תיק 936295/46

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב אליעזר איגרא, הרב שלמה שפירא, הרב ציון לוז־אילוז

המערערת:      פלונית (ע”י ב”כ עו”ד שי זילברברג)

נגד

המשיבים:      פלוני  

עו”ד דפנה בן דוד (אפוטרופא לדין של הקטינים ילדי הצדדים)

הנדון: ניסיונו של בעל דין שנדרש להפקדת ערובה עם כל בקשה להונות את בית הדין באמצעות הגשת אסמכתה להפקדתה כביכול – קבלה על הפקדה קודמת

החלטה

לפנינו בקשה של המשיב, “בקשה דחופה ובהולה” כהגדרתו אותה, אף כי תוכנה אינו מלמד על הצדקה כלשהי להגדרה זו.

כידוע וכזכור הורה בית דיננו כי כל בקשה של [פלוני] מזקיקה הפקדת ערובה להוצאות בסך של 500 ש”ח. [פלוני], שלא מכבר נדחתה על הסף בקשה אחרת שלו שהוגשה שלא בהתאם להוראה זו, ולא בפעם הראשונה, מודע לדברים כמובן ואכן כבר בכותרת הבקשה שלפנינו ציין “מצורף בזאת אישור הפקדת ערבון 500 ש”ח”, ולבקשה נלוותה קבלה על הפקדת הסכום האמור.

ברם עיון קל בקבלה שצורפה מלמד כי [פלוני], שעל סורו הרע בהיבטים שונים עמד בית דיננו פעמים רבות בהליכים שניהלו הצדדים, הגדיל לעשות הפעם והתגלה כמי שמנסה לרמות את בית הדין ולהערים עליו. הקבלה שצורפה היא קבלה מלפני כארבעה חודשים, מי”ט באדר התשפ”ג (12.3.23) – קבלה שצורפה כבר כאסמכתה להפקדת עירבון דומה בבקשה שהוגשה אז, לאחר יומיים ממועד ההפקדה, היינו בכ”א באדר התשפ”ג (14.3.23), שנדחתה בהחלטה מנומקת מאותו יום ושעם דחייתה חולטה הערובה בהתאם לאמור באותה החלטה עצמה לטובת אוצר המדינה.

משכך:

1. דינה של הבקשה שלפנינו להידחות על הסף.
2. הטרחת בית הדין בבקשה ממין זה ותוך ניסיון להונותו ולרמותו מחייבת השתת הוצאות לדוגמה לטובת אוצר המדינה.

לאחר שיקול דעת אנו קובעים כי המשיב [פלוני] ישלם לאוצר המדינה בגין בקשה זו הוצאות משפט בסך של 5,000 ש”ח.

עותק מהחלטה זו יועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות משפט.

3. הניסיון לרמות את בית הדין כאמור עולה לכאורה כדי כמה עבירות פליליות:

הצגת הקבלה לבית הדין כראיה להפקדה הנטענת של הערובה ובמטרה ברורה וגלויה להטעות את בית הדין לסבור כי אכן הופקד היא לכאורה עבירה על סעיף 238 לחוק העונשין הקובע:

הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו – מאסר חמש שנים.

בנוסף לכך, מאחר שהדבר נעשה במטרה לקבל את הזכות להגיש לתיק בית הדין את הבקשה ולהביא את בית הדין לבחינתה ולמתן החלטה בה, ולפחות באופן חלקי אף צלח הדבר, שהרי אומנם לא ניתנה החלטה לגופה של בקשתו של המשיב, כפי שקיווה, אולם הבקשה הוכנסה לתיק ובית הדין טרח לעיין בה טרם גילה את התרמית, הרי שמדובר לכאורה גם בעבירה של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 414 לחוק העונשין הקובע ומגדיר:

בסימן זה:

“דבר” – מקרקעין, מיטלטלין, זכות וטובת הנאה;

“מרמה” – טענת עובדה בענין שבעבר, בהווה או בעתיד, הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת; ו“לרמות” – להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל.

(וכל זאת אף בלי להיזקק לשאלה אם הגשת הקבלה כמסמך המלמד כביכול על ההפקדה עתה ולצורך הבקשה הנוכחית עשויה להיחשב “עשייה” של מסמך שדינה כ”זיוף”, על פי הגדרת “זיוף” באותו סעיף עצמו, בין השאר כ”עשיית מסמך הנחזה להיות את אשר איננו, והוא עשוי להטעות”.)

קבלת דבר במרמה – עונשה לפי סעיף 415 לאותו חוק שלוש שנות מאסר, ואם נעשתה בנסיבות מחמירות – חמש שנות מאסר. (ולפי סעיף 418 לחוק זה הוא הדין ל”זיוף” בכוונה לקבל דבר באמצעותו, ולעניין זה דוק כי משמע אף שהדבר לא התקבל לבסוף.)

עותק מהחלטתנו זו המתארת ומבארת את האמור יועבר להנהלת בתי הדין וללשכה המשפטית שבה והללו יפנו למשטרת ישראל ולפרקליטות כדי שיקיימו חקירה וישקלו את העמדתו של המשיב [פלוני] לדין בגין האמור.

ניתן ביום כ”ב בתמוז התשפ”ג (11.7.2023).

הרב אליעזר איגרא                       הרב שלמה שפירא                        הרב ציון לוז־אילוז

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה