תיק 1427103/3

בבית הדין הרבני האזורי באר שבע

לפני כבוד הדיינים:

הרב אהרן דרשביץ – אב”ד, הרב עובדיה חפץ יעקב, הרב אברהם צבי גאופטמן

התובעת:         פלונית (ע”י ב”כ עו”ד הילה זיסמן)

נגד

הנתבת:           פלוני (ע”י ב”כ עו”ד רותם גליקסברג)

הנדון: קביעת מועד הקרע בהתאם לנסיבות קודם או לאחר מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך

פסק דין

בפנינו בקשת הבעל לקביעת “מועד הקרע”.

לטענת הבעל יש לקבעו ליום 18.2.2019, בו הגישה האישה לראשונה בקשה ליישוב סכסוך, או לכל היותר ליום 8.4.2019, בו נולדה בתם והפסיקו לגור יחד. לטענת האישה יש לקבעו ליום 8.6.2023, בו הגישה תביעת גירושין וחלוקת רכוש, או לכל המוקדם לחודש 5/2022 אז הגישה בקשה נוספת ליישוב סכסוך.

רקע עובדתי

הצדדים נישאו בשנת תשע”ד (2014), ולהם בת קטינה, ילידת 2019.

ביום 18.2.2019, עוד בהיות האישה בהריון, פתחה תיק יישוב סכסוך, לאחר שהודיעה לבעלה על רצונה בגירושין.

ביום 8.4.2019 נולדה הבת המשותפת. בצאת האישה מביה”ח, עברה מהדירה המשותפת במרכז לגור אצל הוריה, וזמן קצר לאחר מכן, הבעל עבר לגור לבד בדירה שכורה אחרת במרכז. בחודש 6/2019 החל הבעל לשלם לאישה מזונות כ-3,300 ש”ח לחודש. כארבעה חודשים לאחר הלידה, גם האישה עברה מבית הוריה לגור לבד בדירה שכורה בדרום.

ביום 8.6.2023, לאחר כארבע שנים של פירוד, האישה הגישה תביעת גירושין כרוכה.

בדיון ביום 18.7.2023 הסכימו הצדדים להתגרש.

ביום 2.8.2023 בקש הבעל למנות את מר א”י כאקטואר, וכן לקבוע את מועד הקרע כיום 18.2.2019, בו הגישה האישה לראשונה בקשה ליישוב סכסוך והודיעה על רצונה להתגרש.

בתגובה מיום 7.8.2023, הסכימה האישה למינוי האקטואר, אך טענה שיש לקבוע את מועד הקרע כיום 8.6.2023, בו הגישה האישה תביעת גירושין.

בהחלטה מיום כ”ג באב תשפ”ג (10.08.2023) מינה ביה”ד את מר א”י לבצע את איזון זכויות הצדדים, ובהחלטה נוספת מיום ל’ באב תשפ”ג (17.08.2023) הורה לצדדים להגיש סיכומים קצרים בעניין מועד הקרע.

ביום 28.8.2023 הגיש הבעל את סיכומיו, וביום 30.8.2023 הגישה האישה את סיכומיה (בתיק 1427103/1 – גירושין).

התקבלו גם תגובות ותשובות הצדדים לסיכומי הצד השני.

עיקר טענות הצדדים

טענות הבעל

• המחוקק בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל”ג-1973 נתן לביה”ד סמכות נרחבת להחליט על מועדים אחרים לקביעת מועד הקרע, בהתאם לנסיבות המקרה, גם מוקדם לגירושין, כולל כאשר קיים קרע בין בני הזוג.
• החוק מתייחס אף למועד בו הוגשה תביעת הגירושין או איזון משאבים, אך נחקק טרם שבא לעולם החוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014, ויש לראות במועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך את המועד הקובע לצורך הגשת תביעה, וכפי שעולה מפס”ד 1247185/1 ו-1173580/2.
• בפס”ד 1056712/2 נקבע כי יש מבחן טכני (מועד גירושין וכו’) ומבחן מהותי (עזיבת הבעל את הדירה המשותפת וכו’) לקביעת מועד הקרע.
• בפס”ד 890096/7 נקבע שבמקום ספק האם להכליל נכסים באיזון יש ללכת על דרך הצמצום, בבחינת ספק בתקנה חוזרים לעיקר הדין. לפי זה, הגישה היא שבספק מועד הקרע יש להקדים ולצמצם את האיזון, וכן עולה מפס”ד 1128765/7.
• עולה מפס”ד הנ”ל שמועד קרע יכול להתקיים לא רק ביציאה מהבית אלא גם במצב בו בני הזוג מתחילים בהפרדה רכושית מלאה ואמירה ברורה של אחד הצדדים שאינו רוצה עוד בחיי זוגיות, ובמקום ספק יש לנקוט בגישה המצמצמת את האיזון.
• אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי חיים בנפרד כבר ארבע שנים מעת הולדת הבת ביום 8.4.2019, אז עברה האישה מהמרכז לדרום.
• מהודעות בין הצדדים שצורפו לסיכומים עולה כי ביום 27.1.2019 כתבה האישה שהודיעה למטפל הזוגי שמפסיקה את הטיפול, וכן הודיעה לבעל שגמרה בדעתה להתגרש באופן סופי; ביום 12.2.2019 כתבה לבעל שביקשה באופן רשמי מהעבודה להעבירה לדרום; ביום 18.2.2019 הגישה בקשה ליישוב סכסוך; ביום 14.3.2014 בקשה שלא יישן איתה יותר; ביום 18.4.2019, עשרה ימים לאחר הלידה, הודיעה לבעל שאינה חוזרת יותר; ביום 22.6.2019 הודיעה שנוסעת לבאר שבע לסגור חוזה שכירות; ביום 25.7.2018 כתבה שמעדיפה לסיים הכול מאשר למרוח ולהרגיש חרא, ושיותר קל להתחיל מחדש מאשר לתקן; ביום 18.8.2019 כתב ש”אם עד היום גיליתי כלפיך איזשהו הבנה כי מבחינתי הדלת לא נסגרה, אז עכשיו היא סגורה”, ודרשה מחצית תכולת הבית ומזונות; ובהודעה מ-19.2.2020 שכתבה בטפסים למעונות שהיא פרודה.
• מאז הלידה הייתה כבר הפרדה רכושית מלאה, ומחודש 6/2019 התחיל הבעל להעביר לאישה מזונות עבור הקטינה.
• בסעיפים 8-9 בכתב תביעת הגירושין מודה האישה שהם פרודים כבר ארבע שנים, מאז מספר חודשים לאחר לידת בתם, ושהעיכוב בהגשת תביעת גירושין היה מתוך ניסיון באמצעות מגשרים להגיע להסכמות אגב פרידתם.
• מכל הנ”ל עולה שנוצר קרע שלא ניתן לאיחוי מיום 18.2.2019, עת הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך.

טענות האישה

• מועד הקרע הוא מועד הגשת התביעה לגירושין, בו גמל בליבה של האישה הרצון לשים קץ לנישואין, לאחר ניסיונות רבים במשותף במהלך השנים לשיקום מערכת היחסים ביניהם ולהשבת שלום ביתם, באמצעות גורמים מטפלים אליהם פנו הצדדים.
• בהודעה מיום 30.4.2019 הסכימו הצדדים לצאת לאכול במסעדה; בהודעה נוספת מאותו יום עולה שבקשו לחתום על חוזה שכירות בראש העין; בהודעה מיום 7.5.2019 שואלת האישה: “אתה באמת רוצה שננסה לחיות בבתים נפרדים כדי שבבוא העת נוכל לחיות ביחד או שבכוונתך להתגרש ואתה סתם דוחה את הקץ?”, ובמענה לכך כותב הבעל: “הייתי רוצה שנגיע למצב שאנחנו חיים ביחד באותו בית שבו שנינו חיים בשלום ומרגישים נוח ונעים. אני חושב שזה דורש המון המון עבודה ואני לא יודע אם זה באמת יקרה … אבל זה כן מה שהייתי רוצה שיקרה”; מהודעה מיום 3.8.2019 עולה שעדיין נפגשו עם מטפלת פסיכולוגית לקבוע את המשך דרכם; מהודעות הבעל מ-29.9.2019 ומיום 25.10.2019 עולה דאגת הבעל לשלום אשתו ולרצונו בה; מהודעות מיום 15.1.2020 עולה שהבעל עדיין התלבט עד אותו יום על הגירושין.
• איזון משאבים נשען על הסכמה מכללא של הצדדים, ובכל מקום ספק יש לאחר אותו עד הרגע שיוכח בוודאות שההסכם הראשוני הפסיק.
• באינספור פסקי דין נאמר שמועד הגשת התביעות הוא המועד בו נולדה עילת התביעה ובו הכריז מי מהצדדים אודות רצונו להפסיק את השיתוף עם בן/בת הזוג.
• הבעל לא הוכיח שבוטלה הסכמתם לשיתוף בכלל הנכסים טרם המועד בו הוגשה תביעת הגירושין (6/23), או מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך (5/22), ואילו חפץ הבעל בהפסקת השיתוף או סבר כי כשלו הסיכויים לשלום בית היה עותר בבקשה ליישוב סכסוך.

דיון והכרעה

הרכב הח”מ כבר התייחס לנושא “מועד הקרע” במספר פסקי דין, ראה: תיק 109261/4 (פורסם), תיק 1220225/5 (פורסם), ותיק 960539/2 (לא פורסם), עיי”ש.

הבעל בסיכומיו ציין את סעיף 5 בחוק יחסי ממון, בפרט את האמור בסעיף 5א.(א)(2): “קיים קרע בין בני הזוג” וכו’. אך נעיר שסעיף זה עוסק בזכות לדרוש ביצוע איזון המשאבים, וקובע שאף טרם “פקיעת הנישואין” (המוזכרת בסעיף 5(א)) תיתכן הזכות לאזן, אם הוגשה בקשה לביצועו בתנאים מגבילים של חלוף שנה מפתיחת הליך של התרת נישואין או חלוקת רכוש, או בקיום קרע או חיים בפירוד למשך תשעה חודשים לפחות תוך תקופה רצופה של שנה.

אולם, אין בסעיף זה הוראה מפורשת כלפי המועד לפיה יש לאזן, אך מסתבר שברירת המחדל לפי החוק הוא מהעת שבו מתגבשת הזכות לאזן לפי החוק, היינו במועד התרת הנישואין (לפי סעיף 5) או במועד הגשת הבקשה לביצוע איזון בתנאים האמורים (לפי סעיף 5א).

המושג “מועד הקרע” התגבש בפסיקה בעשורים האחרונים, על מנת לחשב את האיזון על סמך מועד מוגדר לגיבוש הזכות, מסתמך בעיקר על סעיפים 8(3) ו-8(4) בחוק שמאפשרים לערכאה המשפטית בנסיבות מצדיקות: “לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים במועד איזון המשאבים, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע“, או “לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג במועד איזון המשאבים אלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע” – כאשר הקרע לא ניתן לאיחוי ו/או גמר שיתוף משק בית כלכלית סיבות מצדיקות לאזן לפי אותה העת, ברוח סעיף א5 הנ”ל אשר רואה בכך זכות לדרוש ביצוע האיזון.

בפסיקה מוצעים כמה מדדים לקביעת “מועד הקרע”, לפיו יש לחשב את האיזון בפועל, וכנ”ל, וכפי שהבאנו בפס”ד המצוינים לעיל. הצד השווה ביניהם הוא היסוד שהעת בו נוצר קרע סופי בין הצדדים שלא ניתן לאיחוי אשר מציין את סיום השתתפותם הכלכלית כבני זוג, כל מקרה לגופו. בדרך כלל נקבע ע”י עזיבת הבית ע”י אחד הצדדים באופן קבע או פתיחת תיקים בערכאה משפטית, במקרים רבים המוקדם מביניהם (ראה פס”ד מביה”ד נתניה תיק 282346/5, וע”א 809/90 מרדכי חי לידאי נ’ דבורה לידאי פ”מ מו(1) 602.).

במקרה שלפנינו, לא הוגשה תביעת גירושין וחלוקת רכוש עד לאחרונה.

אמנם, באופן כללי יש אפשרות לראות בבקשת יישוב סכסוך מועד הגשת תביעה, כיון שלאחר חוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, תשע”ה-2014 נאלצים הצדדים בעל כורחם להגיש בקשה ליישוב סכסוך קודם הגשת התביעה ולהתעכב בהגשת התביעה עצמה, ואכן, בבתי המשפט נוטים לראות את מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך אשר קדם לתביעה לפירוק שותפות כמועד הקרע, וכפי שאף נקבע בסעיף 258כא(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ”ד-1984 [עוד קודם שהגשת בקשה ליישוב סכסוך הפך מרשות לחיוב]: “הוגש לבית המשפט כתב תביעה כאמור יראו אותו כאילו הוגש במועד הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך”.

אולם, בתי הדין אינם כפופים לתקנות הנ”ל. אך בסיכומי הבעל ציין שכן נפסק גם בפס”ד מביה”ד תל אביב-יפו (תיק 1173580/2), מהטעם המוזכר לעיל.

בכל זאת, במה דברים אמורים, כאשר הבקשה ליישוב סכסוך הבשילה לידי תביעה מהותית, והעיכוב בהגשת התביעה אינו אלא עיכוב טכני אשר נכפה על פי חוק, אולם, כאשר הבקשה ליישוב סכסוך לא הבשילה לידי תביעה, או שהתביעה השתהתה הרבה מעבר לתקופות שנקבעו על פי חוק, לא ניתן לראות בהגשת הבקשה ליישוב סכסוך כשלעצמה הגשת תביעה המורה על קרע בלתי ניתן לאיחוי. [ואף התקנה הנ”ל מסיימת: “לא הוגש כתבה תביעה – תימחק הבקשה”.]

עוד נעיר, שבהרבה מקרים בתי הדין נוטים לקבוע את מועד הקרע רק מעת הגשת תביעת גירושין או פירוק שיתוף בפועל, ולא ממועד הבקשה ליישוב סכסוך, מתוך הסתכלות חיובית על גישור וציפייה לשלום בית, שכל עוד שתיתכן הידברות בין הצדדים, אין לקבוע קרע בלתי ניתן לאיחוי, וכן נהגנו אנו למעשה במספר תיקים.

לכן, במקרה שלפנינו, שבקשה ליישוב סכסוך מיום 8.2.2019, לא הבשילה כלל לידי תביעת גירושין או פירוק שיתוף (ואף היה צורך להגיש בקשה חדשה ליישוב סכסוך בשנת 2022 לפני תביעת הגירושין), ברור שלא ניתן לקבוע על פיה מועד הקרע ולהחשיב אותה כהגשת תביעה לצורך גירושין.

גם אין אפשרות לקבוע שחלה במקביל להגשת הבקשה ליישוב סכסוך, קרע בלתי ניתן לאיחוי בין הצדדים, שכן מההודעות נראה לכאורה שהצדדים המשיכו לחיות באותו חדר כחודש לאחר מכן, וגם לאחר הלידה הייתה תקופה בה הייתה תקופה להיתכנות לחזרה לשלום בית.

אולם, יש להתייחס למועדי עזיבת הבית והפרדת המגורים. לדברי הצדדים, הם היו בחדרים נפרדים כבר לפני לידת הקטינה, ומעת לידת הקטינה כבר גרו בנפרד. האישה עברה לבית הוריה מיד לאחר הלידה, הבעל שכר דירה ככל הנראה כחודשיים לאחר הלידה [באותה תקופה, הבעל גם החל לשלם לאישה מזונות עבור הקטינה], והאישה שכרה דירה לעצמה כארבעה חודשים לאחר הלידה.

אם כי תביעת הגירושין השתהתה הרבה מאז, ובינתיים הצדדים עדיין נפגשו בטיפול זוגי ו/או גישור – ביה”ד מתרשם שלא שהיה ניסיון משמעותי לשלום בית, והצדדים כבר חיו במשקי בית נפרדים לחלוטין, כל אחד לעצמו. לשאלת ביה”ד בדיון ביום כ”ט בתמוז תשפ”ג (18.07.2023), למה  השתהו בגירושין, ענו הצדדים:

“הבעל: ניסינו להגיע להסכם גירושין.

האישה: היה לי חשש להגיע לביה”ד.”

הרי שלא נטען ע”י אף צד באופן ברור שהשהייה הייתה מתוך ניסיונות מתמשכים להחזרת שלום בית.

ההודעות אותן הציגה האישה להראות קיום קשר כל שהוא בין הצדדים עד ליום הגשת תביעת הגירושין אינן תומכות בטענתה, וכפי שטען ב”כ הבעל בתגובה לסיכומים, והן רוויות במסרי פירוד וקרירות, למעט בתקופה מיד לאחר הלידה.

מתוכן ההודעות, כמפורט לעיל בטענות הצדדים, עולה שגם לאחר הלידה נשארו רגשות חיוביים וצוהר של תקוה לחזרה יחד, ואפילו הפרדת המגורים בחודשים 5-6/2019 – בשלביה הראשונים – אולי הייתה בה בחינה של “פירוד לצורך חזרה”, אף בתחילת חודש אוגוסט היו בטיפול אצל פסיכולוגית לבירור המשך דרכם, אך בהודעה ביום 18.8.2019 הודיעה האישה בצורה חד משמעית שהדלת “עכשיו היא סגורה” ואת רצונה בתביעות רכוש ומזונות. זאת על רקע המציאות בפועל של הפרדת מגורים, תשלום מזונות, והעדר כל שיתוף כלכלי כבר מספר חודשים.

העדר דרישת הבעל לגירושין, כאשר לא התקיים כל שיתוף כלכלי, אינה מהווה גורם מכריע להאריך את תקופת השיתוף מעבר לכך.

 לכן נראה לקבוע בצורה ברורה את מועד הקרע ליום 30.8.2019 (מעוגל לסוף החודש לשם הנוחיות), בו נפרדו המגורים לחלוטין, וכבר פסקה כל זיקה של חיי שיתוף, מתוך מגמה ברורה לגירושין, עכ”פ מצד האישה, אף כי תביעת הגירושין השתהתה בפועל עוד ארבע שנים לאחר מכן.

[לאור הבירור המעשי הנ”ל, אשר מורה על מועד קרע ברור, שוב אין צורך להתייחס בנידון זה לטענות הצדדים המשפטיות וההלכתיות בעניין “ספק מועד הקרע”, ועוד חזון למועד.]

מסקנה

לאור כל הנ”ל, ביה”ד קובע שמועד הקרע לצורך איזון נכסים הוא 1.9.2019, בה כבר פנו כל אחד מהצדדים לדירה שכורה נפרדת במגמת גירושין ברורה, עכ”פ מצד האישה.

פס”ד זה ניתן לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ”ב במרחשון התשפ”ד (06/11/2023).

הרב אהרן דרשביץ – אב”ד             הרב עובדיה חפץ יעקב              הרב אברהם צבי גאופטמן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה