ראשית צריך להבחין כי בשביל לנתח היטב את הליך הגירושין, ראשית עלינו להגדיר היטב את משמעות הנישואין, שהרי גירושין הם היפך הנישואין.
כאמור במאמרינו ‘תביעת שלום בית’, עניין הנישואין ע”פ הדין הדתי שונה בתכלית מהתפיסה בזו של החוק האזרחי. וכאמור, שורש ההבדל נעוץ בכך שע”פ התפיסה של הדין הדתי נישואין הם יצירה של דבר חדש. נישואין הם יצירה של זוג, כי לפני הנישואין כל אחד מהבני הזוג היה נוכח כנבדל, אולם אחרי הנישואין, הם הינם נושאים את התואר זוג, הגדרה זו הינה הגדרה מהותית.
ובעוד כך, החוק האזרחי תופס את המושג נישואין כרעיון, דהיינו כהסכמה לנורמה חברתית התנהגותית מסוימת. (וממלא עם השתנות המוסכמות ביחס למושג, ישתנה גם המושג)
ההבדל השורשי המתואר בזה הוא הגורם והסיבה לכל אותם השלכות הנגררות מאותם תפיסות שונות בייחס למושג נישואין, שהם הינם כפועל יוצא מתפיסת הנישואין השונה. בין אותם השלכות ניתן למנות את חלוקת התפקידים והמחויבויות השונות בין בני הזוג.
כמוזכר במאמרינו ‘תביעת שלום בית’, סמכות השיפוט בענייני נישואין וגירושין שהם הינם חלק מענייני מעמד אישי מסורה לשיפוט ביה”ד הרבני בלבד, למעט מקרה של בני זוג חסרי דת.
ייחודי הוא הדין הדתי בכך, שהיה ואחד מהצדדים מעונין לסיים את קשרי הנישואין בינו לבין זוגו, נצבים בפניו שני מסלולים, הראשון ארוך, והשני קצר.
המסלול הראשון הוא כאשר ואין הסכמות להתגרש, הצד המעונין להתגרש צריך לפתוח בתביעת גירושין, תביעת גירושין הינה בעלת שלבים רבים, ורק לאחר שהתובע צלח את כל השלבים, הוא יקבל פס”ד לגירושין. אולם בכך לא יהיה סוף הסיפור שהרי, בדין הדתי צריך לתת ולקבל את הגט ברצון, ואולם ביה”ד נתן פס”ד לגירושין, אבל אין הוא יכול לפסוק את הרצון של הנתבע, וע”כ יורחב בהמשך.
המסלול השני והקצר הוא כאשר שני הצדדים מעוניינים לסיים את קשרי הנישואין בניהם ומגשים בקשה לגירושין בהסכמה, לרוב ביה”ד יקבע דיון, וכבר באותו דיון או מייד לאחריו האיש יתן גט, והאשה תקבל אותו ובכך יגמרו נישואיי הצדדים. במאמר זה נעסוק בשני מסלולי גירושין אלו, ומה שבניהם, דוגמת האם ביה”ד מסדר גט לפני שהוסדר ענין הרכוש. וכן האם בעל יכול לסרב לתת גט בטענה שהוא רוצה לפסוק את ענין הרכוש קודם וזאת כאשר הוא אינו מציג סירוב עקרוני להתגרש מבת זוגו.
שלבי הגירושין בדין הדתי.
לכל אחד מהשלבים האמורים משמעויות והשלכות שונות, כך לדוגמא ‘תביעת גירושין’ מתארת מצב בו רק צד אחד רוצה להתגרש, והצד השני מאיזה סיבה שהיא אינו מעוניין ולכך צריך לתבוע ממנו גירושין. והיות וכאמור, ע”פ הדין הדתי צריך הסכמה להתגרש ובמקרה דנן אין כזאת, מוכרח התובע להציג ‘עילה’ מאותם עילות המנויות בדין הדתי למה תביעת הגירושין שלו חריגה מהכלל.
אלא שבזה צריך לשים לב לענין מהותי ושאלה חשובה, לכאו’ אם עילת גירושין נצרכת אך ורק כאשר אין הסכמה של שני הצדדים להתגרש, אם לכך היא נצרכת משמע שכאשר יהיה אותה לא אכפת לן בהסכמת הצד השני, א”כ מדוע כאשר ביה”ד יקבלו את עילת הגירושין עדיין יצטרכו להסכמתו של הצד השני?
אלא שהעניין הוא כפי שנכתב לעיל, הליך הגירושין בנוי מכמה שלבים, והם לא רק ציוני דרך ותחנת מעבר, אלא כל אחד מהם הוא דבר העומד בפני עצמו על כל המשתמע מכך, ממילא לכל אחד השלכות ללא שישנה השפעה בדווקא בייחס לשלב הבא אחריו.
לכך, כאשר הצד התובע גירושין מציג עילת לגירושין, וביה”ד קיבל את העילה, הרי שפרוש הענין שישנם זכויות חדשות שהתחדשו כעת עם קבלת עילת הגירושין, כמו, פירוק שיתוף בדירה, או פטור ממזונות אשה, ועוד כאלו. וכ”ז אינו תלוי בנתינת גט בפועל, כי ניתנת גט בפועל זקוקה לדבר נוסף מעבר לעילת גירושין היינו הסכמה לתת/לקבל גט. אלא שאם ינתן גט לא יהיה בסיס לאמור.
הקדמה יסודית לתפיסת כל אחד מהשלבים האמורים לעיל
כאמור לעיל, הדין האזרחי תופס את הנישואין כזוגיות. דהיינו כהתנהגות עובדתית. לעומתו הדין הדתי תופס את הנישואין כיצירה. יצירה זו לא בכדי מכונה בדין הדתי, “ברית הנישואין”. כי מלבד השנוי המוזכר לעיל שבדין הדתי נישואין הם לא רק התנהגות אלא יצירה חדשה. אותה יצירה (מרגע היווצרה) היא מחוייבת המציאות. ובכדי להמחיש זאת ניקח למשל, אדם שנולד לו ילד, פרושו של דבר, נוצרה מציאות של אבא ובן, משהו שלא היה קודם, אולם מלבד זאת, א”א לברוח מאותה מציאות. (לא בכדי מכונה גט, ‘גט כריתות’).
אלא שהתחדש בזה שישנו ‘כלי’ מיוחד שבכוחו לכרות את אותה מציאות. (לאותו כלי יש ‘דרכי הפעלה’ כדוגמת גט מעושה פסול, ודין שהיה לשמה בגט, ועוד כאלה רבות)
הנמצא בזה כי הצורך “בעילת גירושין” ממוקם בייחס לזכות לתבוע צד שני להשתמש באותו גט בכדי לגמור את הנישואין.
ובאמור בזאת, צריך לשים לב לרובד נוסף שטמון בכל ההליך הגירושין והוא, שכיוון שבנישואין ישנה יצירה חדשה מהותית, הרי שמילא כאשר שני הצדדים חפצים לנתק את הנישואין בניהם, לכך יצרה תורה את הגט. אולם כאשר רק צד אחד מעונין לנתק מדוע שהיה לו גישה כלל לאותו גט שיחתוך את אותה יצירה שהרי, מדוע שאדם יוכל לעשות פעולה לטובתו האישית תוך כדי פגיעה במציאותו של השני. (שהרי כאמור, נישואין היא יצירה מחויבת המציאות)
הנמצא בזה כפי האמור, אכן, רובד נוסף יש לעילת הגירושין, נוסף על המשמעות האמורה שעילה פרושה זכות לפגוע באותה מציאות הנישואין של השני, והוא שישנם עילות שהם כ”כ חזקות שהם מצליחות להשפיע על הצורך בהסכמתו של הנתבע בנתינת/קבלת הגט. דהיינו יש עילות שהם לא רק ממוקמות בזכות לתבוע את הצד השני שיתן/יקבל גט. אלא הם גם מאפשרות לכוף את הצד השני לתת/לקבל גט. רמת וחומרת הכפייה משתנה מעילה לעילה. ועל כולם ירוחב לקמן.
לאור האמור נמצא כי:
תביעת גירושין הינה – כאשר צד אחד חפץ לחתור אל כריתית הנישואין והצד השני מתנגד. הליך גירושין (הלכתי) הוא – שלב בו ביה”ד בוחן כמה היבטים בייחס למשמעות אותה עילה שהוצגה לו, האם אותה עילה נכונה או שמא היא שקר, וגם אם אותה עילה היא אמת ביה”ד בוחן מה משמעות אותה עילה, ישנה עילה שהיא הלכתית כדוגמת בגידה מצד האשה, עילה כזו היא מוחלטת וא”צ אפ’ להסכמת האשה לקבל גט
הליך גירושין דיוני הוא – כאשר העילה ההלכתית מצד עצמה נכונה, ומצדקה פס”ד לגירושין, אולם יש צורך בברורים של דברים אחרים, דוגמא לדבר האם ניתן לתת פס”ד לגירושין כאשר המצב הוא כי מצד קשרי הנישואין מצא ביה”ד שנכון שהם יסיימו בגירושין, אולם הנתבע עומד ע”כ שקדם הדיון בגירושי הצדדים ביה”ד יפסוק סביב שאלת הרכוש או מזונות.
פס”ד לגירושין הוא – כאשר ביה”ד קובע את א. אמיתות ב. תוקף/חוזק העילה. ישנם בדין הדתי ‘עילות’ שמהוות חובה לגרש וישנם ‘עילות’ שאפ’ הינם סיבה לכפות על הגירושין, מאידך ישנם ‘עילות’ שהם בגדר ראוי או המלצה לגירושין. כל פס”ד דין יש לו משמעויות שונות. כך אם ביה”ד רק ממליץ על גירושין ל”ש לבקש סנקציות חמורות על הצד המתנגד.
חלוקת העילות לקטגוריות
ישנם כמה סוגי עילות:
מן הראוי להדגיש כי כל ‘עילת גירושין’ מוכרחת שתהיה לה בסיס הלכתי שהיא אכן מהוה ‘עילת לגירושין’, והאמור לעיל בא להבחין בתוך העילה עצמה.