סוגיית נטל הנסיעה והוצאות הנסיעה הינה סוגיא נפיצה מאוד, לא אחת זוג בחרו לקבוע את מקום מגוריהם בעיר מסוימת, אלא שלאחר שנפרדו חזרה האשה אל מקום מגורי הוריה, לעיתים המרחק בין מקום המגורים טרם החתונה מול מקום המגורים שלאחר החתונה הינו מרחק רב, מצב זה העמיד לפתחו של ביה”ד הרבני שאלות מהותיות, על מי לשאת בעול הנסיעות והאם הוצאות הנסיעות הינם חלק ממזונות ילדים.
לשאלות אלו יש להקדים את השאלה המרכזית, האם בכלל יש זכות להורה לקחת את הילד איתו ולהרחיק ממקום מגורי האב. הרי, לפעמים המרחק הרב בין מקום מגורי האב למקום מגורי הורי האשה בכוחו להשפיע על טיב הקשר שבין האב לילדיו. ויתרה מכך, האם זכותה של האם לקחת את ילדיה איתה ולהרחיק למקום מגורים אחר כאשר התוצאה הישירה של מעבר כזה הינה הטלת עול נוסף על האב.
לשאלה זו נצרך ביה”ד הרבני בירושלים מס’ תיק 1244979/2. דעת כב’ הרב אב”ד אוריאל לביא הינה כי זכותה של האם לעבור לאכן שתחפוץ
דעתו מבוססת על דעת מהר”י בן לב ח”א סי’ נה, וז”ל:
“מילתא דפשיטא היא ואינה צריכה לפנים דהבת אצל האם לעולם, וכי יעלה על הדעת שכל אותם ההלכות שנאמרו בגמרא בפרק הנושא ובפרק אעפ”י שהגרושה בזמן שהוא מכירה, נותנים לה שכרה ומניקתו, שיכופו אותה לשבת באותה העיר שנתגרשה, ואם איתנהו להני מילי, לא הוו שתקי מינייהו הגמרא וכל הפוסקים דכגון האי ודאי היה צריך לאודועי ודברים אלו ברורים בעיני”.
וכן על דעת מהרש”ך בשו”ת חלק א’ סי’ קפז, הסכים עם הדברים וכתב:
“מכל מקום היכא שהבת או אפילו הבן הם קטני קטנים דהיינו פחות מבן ו’ כל אנפין שוין שמוליכתו אמו אל מחוז חפצה, ולא חיישינן לאונסא דארחא, לפי שעד הזמן הנזכר הוא צריך לאמו”.
בהתאם לכך דעתו של אב”ד הרב אוריאל לביא כי, ראשית זכות האם לעבור לכל מקום מגורים שתחפוץ, לאור כך פסק שם שעל האב מוטל עול הנסיעות וההוצאות הנלוות לכך.
יש לציין כי, דעתו מבוססת על זכות האשה, ולא ע”פ עיקרון טובת הילד.
מנגד חלוק עליו כב’ הדיין הרב חיים ו וידאל, בראשית הדברים דעתו כי הנידון האם האם יכולה להרחיק מקום מגורים יחד עם הילד יתכן מאוד כי תלוי במחלוקת הפוסקים וממילא יוכל האב לומר קים לי כשיטות האוסרות על האם להרחיק מקום מגורים ולקזז מתשלום המזונות הוצאות הדרך ממזונות (עיין שם בדבריו באריכות) שנית, לדבריו אין משמעות כלל ל’זכות האם’ אחר שבכל העניינים הללו המבחן העיקרי הוא טובת הילד משכך יש לבחון האם המעבר יטיב עם הילד או לא, במיבחן זה יש להביא בחשבון השפעות חינוך, סביבה, וקשר בין האב ליבנו.
גישה שונה ומחודשת מחזיק כב’ הדיין הרב דוד לבנון:
“ומחויבות זו יש בה כדי לקבוע את יכולתה להיות המשמורנית של בתה. ולכן אפשר לחייב אותה לשלם ולהשתתף בחלק מהוצאות הנסיעה”.
לדבריו היות והאם היא המשמורנית ומטבע הדברים עליה לדואג לטובת הילד יותר מהאב הרי שקביעה זו כי על האם לשאת בנטל ההוצאות הינו חלק ממשמעות המשמורת של האם.
ראוי לציין למקרה שהגיע לפתחו של ביה”ד הרבני הגדול מס’ תיק 1244979/2 שם ביה”ד מצא לנכון להורות כי על האם לקחת חלק בהבאתם של הילדים באופן שוויוני עם האב.