אחרי מתח משפטי לא פשוט שנמשך במשך שנים בין ביה"ד לביהמ"ש ובין ביה"ד הרבני הגדול לערעורים לבין בג"ץ כשהכל סביב השאלה הרגישה – האם יש לביה"ד סמכות לדון במזונות ילדים כחלק בלתי נפרד מההליך הגירושין (מה שנקרא בפסיקה "בכרוך לגירושין") נקבע בכנסת כהוראת שעה למשך שנתיים, כי לביה"ד תהיה סמכות לדון בתביעת מזונות ילדים שנכרכה לגירושין.
בדברי ההסבר לחוק נכתב:
"ביום 19 בפברואר 2025, נתן בג"ץ את פסק דינו בעתירות אלה (בג"ץ 5988/21 פלוני נ' פלונית) וקבע בדעת הרוב, בהתאם לפרשנותו המצמצמת של השופט מזוז, כי בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון בתביעה לכריכת מזונות ילדים אלא רק במסגרת הצרה של השבת "הוצאות ידועות שהוא (ההורה) עומד להוציא בזמן הקרוב שאינן דורשות דיון והכרעה בסוגיה המהותית של החיוב במזונות", והוסיף כי בית הדין הרבני אף אינו מוסמך לפסוק מזונות זמניים. כדי ליצור אחידות ולמנוע כל עמימות ואפשרות לפרשנות המצמצמת של דעת הרוב הנ"ל – המבטלת הלכה למעשה את הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים בעניין סמכות בית הדין לדון בכריכת מזונות ילדים – מוצע בהצעת חוק זו להבהיר ולקבוע מפורשות, כי סמכות בית הדין בעניין זה היא לדון ב'כלל ענייני צורכיהם הכלכליים של הילדים, ובכלל זה, הוצאות למדורם, לחינוכם ולרפואתם, בעבר ועד הגיעם לגיל שבו ההורים אינם מחויבים במזונותיהם לפי כל דין לרבות הלכה פסוקה".