ב”ה
תיק 1239002/1
בבית הדין הרבני האזורי רחובות
לפני כבוד הדיינים:
הרב יהודה שחור – אב”ד, הרב יאיר לרנר, הרב ירון נבון
התובעת: פלונית (ע”י ב”כ עו”ד אילנית פדרו)
נגד
הנתבע: פלוני (ע”י ב”כ עו”ד אמיר קוזקוב)
הנדון: תביעת גירושין בטענת מאיסות באמתלאה מבוררת
פסק דין
בפנינו תביעות האשה לגירושין ולכתובה מחד, ומאידך גיסא תביעת הבעל לשלום בית.
רקע-עובדתי
הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י בתאריך 10.9.13 ולהם 3 ילדים קטינים. לאשה אלו נישואין ראשונים, ולבעל נישואין שניים.
בתאריך 23.9.19 הגישה ב”כ האשה כתב תביעה ובו מפורטות עיקר טענותיה.
לדבריה, הבעל עצבני וזורק חפצים וכן שותה אלכוהול. בתאריך 25.7.19 עזב הבית את הבית כשהיא הייתה בשמירת הריון, (בתקופה בה היו לצדדים 2 ילדים), וכן הבעל מאוס עליה.
האשה מבקשת מביה”ד לחייב את הבעל לתת גט, לחייבו בתשלום כתובתה וכן בהוצאות משפט.
לעומתה, הבעל הגיש כתב הגנה בתאריך 2.2.20.
לדבריו, עבר תאונת דרכים והוכר כנכה (נכות רפואית) של 42%, הוא אינו עובד ומתקיים מקצבת נכות בסך 2,097 ש”ח. הוא נתון בחובות, לעומת האם שיכולה לעבוד אך אינה עובדת.
עוד טוען ב”כ הבעל כי לנוכח אלימות האם וההתערבות המשטרתית נאלץ האב לעזוב את הדירה המשותפת.
הבעל טוען שפניו לשלום בית וכי הגיש תביעה בנושא זה.
ביה”ד קבע כמה מועדי דיון לצדדים.
הדיון הראשון התקיים ביום י”ח בסיון התש”פ – 10.6.2020.
לאחר שאישרו בפתח הדיון כי הם גרים בנפרד כשנה, הציגו את טענותיהם:
“האשה: היה אלימות… זורק חפצים… דופק את הראש שלו בקיר… הוא שותה אלכוהול… שותה הרבה… הוא הביא לי דחיפה בהריון השלישי… אני לא מעונינת בשלום בית…
הבעל: כל הכלכלה נפלה עלי, הגב’ לא עבדה בחיים… שתיתי אלכוהול רק בסופי שבוע, בחיים לא הרמתי יד…הייתי שותה שלש כוסות ועוד עם אשתי… היא בעצמה הייתה שותה איתי, כוסות של וודקה עם אקסל.
עד לפני שנה (שעזבתי את הבית) היו יחסי אישות נורמליים …
האשה: בעניין אני מסכימה עם מה שהוא אומר ,
ב”כ האשה : הבעל בפועל מתרועע עם נשים… יש בידינו צילומים, התביעה לשלום בית לא תביעה כנה…
ב”כ הבעל: יש פה רצון כן ואמיתי לשלום בית…
ביה”ד: בשנה שהוא עזב היו יחסי אישות…
ביה”ד: יש משהו בבית משפט?
ב”כ האשה : יש מזונות ומשמורת…
דיון נוסף התקיים בתאריך כ’ בכסלו התשפ”א 6.12.2020.
הצדדים אישרו בפני ביה”ד שהם מתגוררים בנפרד כשנה וחצי. האשה עמדה על דעתה להתגרש ואילו הבעל רוצה שלום בית.
במהלך חקירתו, הבעל סיפר שניסה לעשות שלום בית עם אשתו:
“ניסיתי לעשות מעל ומעבר, אבל ההורים שלה מתערבים בקשר שלנו יותר מדאי.”
ב”כ האשה: “אני מגישה לב”כ הבעל תמונות… בה אתה מצולם עם בחורה במועדון מחובק…
הבעל: במועדון …כל התמונות שאת מראה פה, זה סוג של בלבול שאמא שלי נפטרה לא ידעתי מה קורה איתי…
ביה”ד: יש פה גם תביעת כתובה… כמה סך הכתובה?
ב”כ האשה: 52 אלף ש”ח אנחנו עומדים מאחורי תביעת הכתובה,
ביה”ד לאשה: …את רוצה לנסות שלום בית?
האשה: לא, הוא לא יציב… ברגע שהוא פגע בי והוא ידע מה הוא עושה אני לא מוכנה.
הבעל: יש פה לחץ של האמא שלה… אני רוצה יעוץ זוגי… רוצה להציל את הבית..
האשה בחקירתה סיפרה על אלימות הבעל:
“הוא לא בן אדם שחס וחלילה ידקור אותי, אבל הוא עצבני, משליך דברים, דופק את הראש בקיר, מתעצבן מהר, יש לו פתיל קצר…”
לשאלת ב”כ הבעל: “את נמצאת עם גבר אחר במועדון? השיבה האשה:”לא, אני לא עם גבר, זה בתוך בר, לא הייתי עם אף גבר, אני הלכתי לבר, הלכתי לשבת קצת.”
ביה”ד ניסה בהסכמת הצדדים לנהל משא ומתן ביניהם, אך העלה חרס בידו.
כך בהחלטת ביה”ד בעקבות הדיון:”בסופו של הדיון ובהסכמת הצדדים קיים ביה”ד מו”מ עם הצדדים כדי לנסות להגיע לפשרה שתהיה מקובלת על הצדדים. ב”כ האשה הסכימה להצעת הפשרה שהציע ביה”ד, ב”כ הבעל ביקש שהות להתייעצות.”
ב”כ הבעל הגיב:”הבעל יטען כי הינו מעוניין להגיע להסדר כולל ביחס לכלל ההליכים העומדים ותלויים וזאת על מנת לסיים את כל המחלוקות, ועל כן הוא קורא לאישה לפעול לגיבוש הסכם כולל, וככל ותהיה התנגדות מצידה, אז לא תיוותר לבעל ברירה אלא לנהל את ההליך”.
בסוף סיכומיו ביקש הבעל:”על האשה לנסות בתום לב ליתן הזדמנות להליך טיפולי ולנסות לשוב לשלום בית…, וכן …להורות כי האשה לא זכאית לכתובתה …”
האשה בסוף סיכומיה ביקשה:”פסק דין המורה על חיוב על חיוב הבעל במתן גט ולחייב את הבעל בתשלום כתובתה.”
ראשי- פרקים
בפד”ר חלק ח’ (עמ’ 126) כתבו הדיינים הגאונים י. רוזנטל , ע. הדאיה, ב, רקובר זצ”ל, שאם האשה טוענת מאיס עלי ויש לה אמתלא ברורה מחייבין בגט:
“כתוב בספר חוט המשולש בשם התשב”ץ (ח”ד ס’ לה) דבאמתלא ברורה גלויה ומפורסמת , מודים כל הפוסקים לשיטת הרמב”ם שכתב (הלכות אישות פרק יד ה”ח) שכופין אותו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתיבעל לשנוא לה”.
וכן כתבו בפד”ד חלק א’ (עמ’ 18) הדיינים הגאונים : ש. מ. אזולאי ,א.י. וולדנברג ,י. קאפח. זצ”ל:
“אבל יש מקום לחייב את הנתבע לגרשה, היות וברור הדבר שבעת שאחיה חיתן אותה …והיא מואסת בו באמתלא ברורה כי היא עוד בגיל נמוך, ונוסף לשיטת הרמב”ם (פרק יד הלכה ח’ מהלכות אישות) הסובר שבמורדת בטענת מאסתיהו ואינה יכולה להיבעל לו מדעתי, כופין אותו לגרשה, לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוא לה, מצינו בכמה פוסקים שהודו לו כל שנותנת אמתלא לדבריה…”
וכן הביאו בפד”ר כרך ג’ (עמ’ 206-207) הדיינים הגאונים: הרב יצחק ניסים, י. ש, אלישיב, ב. זולטי זצ”ל הביא מחלוקת האם כופין בטענת מאיס עלי רק ביש אמתלא מבוררת, או אפילו שאין האשה נותנת אמתלא מבוררת. וכתבו שם:
“והואיל ולדעת הני רבוותא אין כופין גם לדעת הרמב”ם בטוענת מאיס עלי אלא אם כן ביה”ד משוכנע שכנים דבריה, ואי אפשר לה בשום אופן לחיות איתו…”
וכך כתב הגאון הרב שלמה דיכובסקי (חבר ביה”ד הגדול בדימוס) שליט”א בספרו לב שומע לשלמה (סי’ ז’ פרק ה’) בנושא “גישת בתי הדין כיום במאיס עלי באמתלא מבוררת לעומת הגישה בעבר”:”במשך הזמן, החלו בתי הדין לעלות בדרגה ולפסוק חייב לגרש במאיס עלי באמתלא מבוררת, וזה בהסתמך על דברי הרמ”א…”.
במקרה המונח לפתחו של ביה”ד, לטענת האשה עזב הבעל את הבית (כשהיא עם 2 ילדים קטינים) כשהיא הייתה בשמירת הריון ולא עבדה, בלי להשאיר לה כסף לחיי היום יום. כך בדיון (שורות 24-25 לפרוטוקול) לשאלת ב”כ האשה:”תאשר לי בבקשה שעזבת את האשה כשהיא הייתה בהריון” השיב הבעל בחיוב. וכן לשאלת ב”כ האשה (שורות 104-105 לפרוטוקול):”כאשר עזבת את הבית השארת כסף למזונות? השיב הבעל:”לא השארתי כסף”.
כן טוענת האשה (בסיכומים):”הנתבע סובל מבעיית עצבים חמורה… מקלל וצועק, הנתבע נוקט באלימות, שעה שזורק חפצים… כמו כן הנתבע הרבה לשתות אלכוהול…”
הבעל משיב (בסיכומים) כי:”עזב את הבית המשותף לאחר מות אמו ז”ל דבר שיצר אצלו קושי ובלבול…”, וכן כי “הוצגה לבית הדין הנכבד, לפיה נראתה האשה שוהה במועדון בחברת גבר זר, האשה מצידה הכחישה כי הייתה עם גבר…”
בדיוני ביה”ד חזרה האשה וסירבה לשלום בית אלא רוצה אך ורק בגט.
האשה גם טוענת בסיכומים שהבעל:”הגדיל לעשות ומפתח יחסים עם נשים אחרות, במהלך הדיון הוצגו לבעל 3 תמונות של 3 נשים שונות …”. כך בדיון שהתקיים בביה”ד הבעל טען:
“… כל אלה ידידות שלי ,
ב”כ האשה : מה השם שלה ?
הבעל :לא זוכר את השם שלה ,
ביה”ד: זו שאינך זוכר את שמה זו לא ת’ ולא השניה? לא הראשונה ולא השניה?
הבעל: לא זוכר כבודו, ..”
מכל טענות האשה נראה שהאשה רוצה אך ורק גירושין ואינה רוצה הליך של “שלום בית” בשום אופן, אם כך נראה שעיקר טענת האשה שהבעל מאיס עליה בטענות ברורות.
לכאורה נראה בסוגית מאיס עלי בגמרא בכתובות (דף סג) שדין מורדת הוא שהאשה טוענת “בעינא ליה ומצערנא ליה, אבל אם אמרה מאיס עלי לא כייפינן ליה”,
ומפרש רש”י:”מאיס עלי לא הוא ולא כתובתו בעינא”.
מוכח מדברי רש”י שטענת מאיס עלי היא טענה רק בתנאי שהאשה טוענת שאינה רוצה את הבעל כי הוא מאוס עלי וכן לא רוצה לתבוע גם את דמי הכתובה.
וכך פסקו הראשונים (רש”י, רמב”ם, רשב”א, רא”ש) שאשה זו הפסידה את כתובתה.
וראה ל”חזון איש” שכתב (סי’ סט אות טז):
“ככל שמתאמת דבריה לא הפסידה כלום במה שתובעת גם את כתובתה וכל הפוסקים לא הזכירו תנאי זה, והעיקר לפי ראות עיני הדיינים, אם יש רעותא במה שתבעה כתובתה, אבל אם נראים הדברים שבעלה מאיס עליה, אלא שמבקשת כתובתה כדי שתוכל להתפרנס, למה לה לוותר על שלה, כיון שחייב לה כתובה אינה מפסדת בתביעתה, וכן שכן שאומרת שיתנו לה כפי הדין המגיע לה, שלא הפסידה בכך.”
וכך כתב התשב”ץ (חלק ב’ סי’ ח’):
“על אשה שבעלה מצער אותה הרבה עד שמרוב צער היא מואסת אותו והכול יודעים שהוא אדם קשה הרבה, והיא אינה יכולה לסבול אותו לרוב הקטטות והמריבות… ומכול מקום אם היא מרוב שיחה וכעסה הולכת לבית דין ותובעת כתובתה, לא הפסידה כלום, ורחמנא ליצלן מעלבון העלובות, וכי כך עונים את המועקות… וראוי לבית הדין לגעור בו ולקרוא עליו את המקרא הזה הרצחת וגם ירשת…?”
וכך הביאו בפד”ר כרך ו’ (עמוד 257) הגאונים הדיינים י. ש. אלישיב. סלמאן ח’ עבודי. א. גולשמידט זצ”ל, במקרה שאשה טענה מאיס עלי ותבעה את כתובתה:
“ותובעת כתובתה שאמרו כפשוטה וכמשמעה. היינו תביעה לשם ממון, אשר יש להניח שחמדת הממון עמדה בליבה, וזו היא שהניעה אותה להגיע לצעד הזה של ניתוק הנישואין עם בעלה, אך אם תובעת כתובתה, וכוונתה היא לא לשם קבלת ממון אלא לשם חיזוק טענותיה הרי יש מקום לומר דבגוונא דא אין זה פוגם בטענת מאיס עלי…”
וכן הביאו בפד”ר כרך ו’ (עמוד 325) הגאונים הדיינים א. גולדשמיט . ש. ישראלי. ע. יוסף זצ”ל, באשה שטוענת מאיס עלי ותובעת את כתובתה:
“הרי במקום אשר תביעת הכתובה לפי נסיבותיה, אינה מערערת את שכנועו של ביה”ד בנאמנות הטענה מאיס עלי ובכנות אמתלא, ונראים הדברים לבית הדין כי אף על פי שהיא תובעת כתובתה אין בה צד תחבולה, הרי אז יפסוק בית הדין דין מאיס עלי גם במקום שהאשה תובעת כתובתה”.
וכך הביאו בפד”ר כרך טו (עמ’ 145) הגאונים הדיינים ש. י. כהן, א. אוריה, ח. ש. שאנן זצ”ל:
“שאם טוענת מאיס עלי ויש לה אמתלא ברורה ורואה שבעלה אינו רוצה לגרשה, כי אז תובעת כתובתה, הדין הוא שמקבלת גם את הכתובה, כי זה אומדנא דמוכח שאינה נותנת עיניה בממון אלא לאחר סירוב של בעלה לגרשה, תובעת עכשיו גם את כתובתה.”
אם כך בנדון זה, שלפי טענות האשה בעלה עצבני, דופק את ראשו בקיר, וכן נוהג לשתות שתיה חריפה (בטענת האלימות הבעל מכחיש, בטענת השתיה החריפה טוען הבעל שגם האשה הייתה שותה), וכן עזב אותה בלי כסף כשהיא בהריון עם 2 קטינים (טענה שלא הוכחשה מהבעל), נראה שפניה של האשה לגירושין ואין היא מעונינת לנסות הליך שלום בית, ובמה שתובעת גם את כתובתה, אין טענה זו פוגמת בטענת מאיס עלי ואני חפצה להתגרש, מכמה טעמים:
יובהר, כי בדיוני בית הדין בחקירות הצדדים התרשם ביה”ד שתביעת השלום בית של הבעל אינה כנה והבעל מעוניין להשאיר את המצב הנוכחי כפי שהוא, ששני הצדדים מעגנים זה את זה, במיוחד שב”כ הבעל כותב בתגובתו לאחר הנסיון של ביה”ד להביא את הצדדים להסכמות:”אולם הבעל יטען כי הינו מעוניין להגיע להסדר כולל ביחס לכלל ההליכים העומדים ותלויים, וזאת על מנת לסיים את כל המחלוקות, ועל כן הוא קורא לאשה לפעול לגיבוש הסכם כולל וככל ותהיה התנגדות מצדה, אז לא תיוותר לבעל ברירה אלא לנהל את ההליך”, נראה שלא הנושא של “שלום בית” ורצון כן ואמיתי לחזר אחרי האשה ולפייס אותה טמונה בטענת ב”כ הבעל, אלא מניעים “נסתרים” שאינם ידועים לבית הדין שהבעל היה רוצה להגיע עם ב”כ האשה להסכמות (הסדר כולל), וכן אין טענת הכתובה שטוענת האשה פוגמת ומזיקה לטענת “מאיס עלי”.
כתב רבנו ירוחם (מישרים ח”ח נתיב כ”ג):
“וכתב מורי הרב רב אברהם בן אשמעאל כי נראה לו שאשה שאמרה לא בעינא ליה , יתן לי גט וכתובה, והוא אומר אנא נמי לא בעינא לך, אבל איני רוצה ליתן גט , מסתברא שאין דנין אותה כמורדת להפסידה כלום, מעיקר הכתובה ונדוניא, אלא מיהו משהינן לה תריסר ירחי אגיטא, דילמא הדרי בהו, לאחר שנה כופין אותו לגרש והפסידה כתובתה וכל מה דיהיב לה מדיליה, דאדעתא למישקל ולמיפק לא יהיב לה.”
וכתב הגאון הדיין הרב נחום פרובר שליט”א (אב”ד תל אביב בדימוס, קובץ “כנס הדיינים תשס”ח עמוד 114) בביאור דינו של רבנו ירוחם:
“כפי שכתבנו לעניין חיוב גט לפי דינא דרבנו ירוחם, אין הבדל מי הראשון שהתחיל לטעון שרצונו להתגרש וכמו”כ אין הבדל בסיבת מי אשם במצב שכיום אין צד רוצה את משנהו, והעיקר תלוי אם כיום יש עיגון או לא, דהיינו אם המצב שבפנינו הוא שהבעל לא מעוניין באשה כלל, אף אם האשה תרצה לחזור אליו, או לחילופין כיום המצב הוא שאין האשה מעוניינת בבעל אף אם הבעל ירצה לחזור אליה, זהו מצב שכיום שני הצדדים מעוגנים, ולכן יש לחייב בגט כל צד המעכב את הגירושין ,ללא קשר מי גרם למצב הקיים, היות ואין זכות לכל צד לעגן את משנהו”.
וכך אמרו לי חברי הדיינים שזוהי גם דעתו של הגאון הדיין הרב בנימין בארי שליט”א (אב”ד אשקלון בדימוס).
מסקנה
הרב יאיר לרנר – דיין
ראיתי את מה שכתב באריכות ויסודיות ידידי ועמיתי הגרי”ל לרנר שליט”א. ברצוני להוסיף כמה נקודות:
כך בדיון מיום 10.6.2020 טען הבעל:
“ביה”ד: כמה היית שותה בסופי שבוע?
הבעל: שתיים שלוש כוסות ועוד עם אשתי הייתי שותה. כל סוף שבוע היא בעצמה היתה שותה איתי. כוסות של וודקה עם אקסל. זה דבר טבעי ששותים בסופי שבוע.”
ובדיון מיום 6.12.2020 טען הבעל:
ב”כ האשה: מהי תדירות שתיית האלכוהול שלך?
הבעל: היינו שותים ביחד אלכוהול בסופי שבוע. איזה 3-4 כוסות של וודקה.
ב”כ האשה: האשה טוענת שזה היה הרבה יותר מזה.
הבעל: לא. אם זה היה היותר מזה זה היה רק איתה.
מדברים אלו עולה שהבעל לא הכחיש בצורה גורפת את טענת האשה שהבעל היה שותה יותר משלשה-ארבעה כוסות של וודקה, אלא שהבעל טען שזה היה ביחד עם האשה (כשהיא גם שתתה ובהסכמתה).
זה מחזק טענות האשה על התנהגות הבעל בעקבות שתיית האלכוהול שלו.
כאמור לעיל, אין לקבל טענה זו של הבעל. כחיזוק לכך יש לציין כי מי שעזב את הבית היה הבעל. ההסבר שהבעל נתן לכך נאמר בדיון מיום 6.12.2020. וכך אמר הבעל:
ב”כ האשה: אתה עזבת את הדירה השכורה בה התגוררתם ביולי 19, נכון?
הבעל: נכון.
ב”כ האשה: למה עזבת?
הבעל: בגלל מוות של אימי, אמא שלי נפטרה כמו שאתם יודעים וזה אחד הסיבות שכאילו נכנסתי לסוג של בלבול, סוג של כל מיני מעגלים כאלה.
ב”כ האשה: ולמה לא חזרת לאחר מכן?
הבעל: כי הייתי בתקופה לא טובה. ואז כשרציתי לחזור היא בעצם עזבה את הבית ועברה לאמא שלה.
הבעל מסביר שהוא עזב את הבית עקב בלבול שהיה לו בעקבות פטירת אמו. הסבר זה הוא דחוק. דבריו אלו מחזקים את טענת האשה שהבעל אינו רוצה באמת שלום בית.
כך גם נראה מדברי הבעל בדיון מיום 10.6.2020 בו אמר הבעל:
הבעל: לא דחפתי אותה, אם כבר היא דחפה אותי, יש לי כל מיני תלונות במשטרה שאני התלוננתי שהיא באה לשבור לי את האופנוע, היא שוברת לי את הרכוש, לא אני שברתי לה את הרכוש, (שורה 97) אני רוצה שלום בית לטובת הילדים שלי, לגדל את הילדים שלי, אני מוכן לעשות הכל לפרנס, אבל היא לא היתה עובדת. אני עובד עכשיו בש’, זה מקום של גזם שלוקחים גזם ממשאית. משכורתי נטו 9 אלף ש”ח. אני לא בן אדם בריא. עברתי תאונה עם אופנוע מספר שנים, עד היום אני סובל מפריצות דיסק, מרגלים שבורות, עברתי כל מיני, הייתי הרבה בבתי חולים, עד היום אני לא בן אדם שאני כל כך בריא, יש לי התקפים של פריצות דיסק, אני מקבל ביטוח לאומי, זה נכות מהעבודה, יש נכות כללית שזה משהו אחר ויש נכות מהעבודה.
ביה”ד: שתי שאלות. אתה מתאר פה אישה שהיא לא טובה כל כך, שלא עבדה כל השנים ואמא שלה באה לקחת אוכל, אז אתה רוצה עם אשה כזו שלום בית?
(שורה 105) הבעל: אני רוצה לנסות לעשות שלום בית וללכת למישהו מומחה, כמו שאמר העו”ד שלי, מישהו שיקשר בינינו.
בשורה 97 מבהיר הבעל שרצונו בשלום בית הוא לטובת הילדים. אין כמובן לזלזל בטובת הילדים, אך רצון אמיתי לשלום בית נובע מאהבת בן הזוג ולא רק בגלל הילדים.
יתר על כן, בשורה 105 מציין הבעל שרצונו לנסות שלום בית וללכת למומחה נובע מהדרכתו על ידי העו”ד שלו.
כל הדברים הנ”ל מחזקים מאד את המסקנה שהבעל אינו רוצה באמת ובתמים שלום בית אמיתי עם האשה. לכל היותר הוא לא רוצה הפרדה ביניהם בגלל הילדים.
ב”כ האשה: במסגרת הרצון שלך להגיע לשלום בית, אתה יוצא עם נשים אחרות?
הבעל: לא.
ב”כ האשה: אתה מבלה במועדונים עם נשים אחרות?
הבעל: לא.
ב”כ האשה: ואם אני יגיד לך שאתה משקר? אני מגישה לב”כ הבעל תמונות, אני מציגה לך תמונה בה אתה מצולם עם בחורה במועדון מחובק בצורה כל כך קרובה, מי זו הבחורה הזו?
הבעל: בת דודה שלי.
ביה”ד: איך קוראים לה?
הבעל: סליחה, זו לא בת דודה שלי, זה תמונות שהיו לפני שקרה כל המוות של אימי, זה תמונה של אחד מהידידות שלי ולא קרה לי איתם כלום.
ביה”ד: היית אז נשוי איתה?
הבעל: כן.
ב”כ האשה: מה השם שלה?
הבעל: ת’.
ב”כ האשה: מה שם משפחתה?
הבעל: לא זוכר את שם משפחתה.
ב”כ האשה: ומי זו שמניחה עליך את היד בצורה כזו?
הבעל: ש’.
ב”כ האשה: מה שם משפחתה?
הבעל: לא זוכר את שם משפחתה. כל עוד שאת לא רואה אותי מתנשק איתה זה לא זה.
ביה”ד: ש’ היא גם ידידה?
הבעל: כן.
ב”כ האשה: איפה אתם נמצאים כאן? אתם בתוך רכב?
הבעל: בתוך רכב, זו ידידה שלי.
ב”כ האשה: לאן נסעתם?
הבעל: את מראה לי תמונות שהייתי בסוג של בלבול,
ב”כ האשה: השאלה היא לאן נסעתם?
הבעל: לא זוכר לאן נסענו.
ב”כ האשה: אני ינסה להזכיר לך כאן איפה אתם נמצאים? זה כבר מחוץ לרכב.
הבעל: פה אני גם לא זוכר איפה הייתי.
ב”כ האשה: ותמונה רביעית זו גם אותה בחורה או שזו אחת אחרת?
הבעל: כל אלה ידידות שלי.
ב”כ האשה: מה השם שלה?
הבעל: לא זוכר את השם שלה.
ביה”ד: זו שאינך זוכר את שמה זו לא ת’ ולא השניה? לא הראשונה ולא השניה?
הבעל: לא זוכר כבודו.
ב”כ האשה: איפה אתם נמצאים?
הבעל: במועדון. כל התמונות שאת מראה לי פה זה היה סוג של בלבול שאמא שלי נפטרה לא ידעתי מה קורה איתי, אני לא ידעתי לאיזה סטירה שקיבלתי נכנסתי לסוג של בלבול. זה מה שהיה כבודו.
ב”כ האשה: היום אולי בתקופה של הקורונה אין מועדונים, אבל לאחרונה אתה מרבה להיפגש עם חברים, ידידים, ידידות?
הבעל: לא, לא מגיע למצב הזה, במצב הבריאותי והנפשי שלי לא יכול לצאת לשום מקום, ראית את זה גם בדיונים הקודמים שהיה לי פריצות דיסק.
ביה”ד: כמה זמן עבר מפטירת האמא?
הבעל: שנה וחצי כבודו. כל התמונות האלה עם ט’ זה היה אחרי שקמתי והייתי איתה בבתי חולים עם אשתי. הייתי איתה אחרי שקיבלתי והייתי בסוג של בלבול. היא היתה בבית החולים כשילדה את הבן השני כל התמונות האלה היו לפני, אחרי שהבנתי ורציתי לעשות סוג של שלום בית והוריה עצרו את הכל. התמונות האלה הם לפני לידת הבן השני. ואמא שלי נפטרה לפני לידת הבן השני.
ב”כ האשה: אתה יודע מאיפה לקחנו את התמונות האלה?
הבעל: מהפייסבוק.
ב”כ האשה: לא טרחת למחוק את זה?
הבעל: טרחתי למחוק אותם.
ב”כ האשה: כלומר אם אני מסתכלת היום בפייסבוק שלך זה לא מופיע.
הבעל: לא מופיע.
גם את טענות האשה בדבר תמונות המוכיחות לטענתה את קשרי הבעל עם נשים זרות, מסביר הבעל בבלבול הקשור לפטירת אמו. הסבריו דחוקים ויש בכך חיזוק לטענות האשה גם בנושא זה.
הרב יהודה שחור -אב”ד.
לאור כל האמור לעיל פוסק ביה”ד:
ניתן ביום י”ט בתמוז התשפ”א (29.06.2021).
הרב יהודה שחור – אב”ד הרב יאיר לרנר הרב ירון נבון